שביל הפסגה הר מירון

הר מירון - שביל הפסגה
טיול קרוב מאוד לעננים - בגובה של 1,200 מטרים
בין עצי חורש ים - תיכוני ותצפיות נוף מהממות.

גישה למסלול

על פי שילוט, לעבר הר מירון, נחלוף על פני בית ספר שדה.
ונעלה בכביש עד חניון הרכב בפסגת ההר.

המסלול
מאזור החנייה נלך לכיוון צפון-מזרח ונעלה על שביל הפסגה, אשר מקיף את פסגת הר מירון. לאורך כל
המסלול נעקוב אחר סימון שבילים אדום, ואחר תמרורי אבן שהציבה רשות שמורות הטבע.
את רוב הדרך נעשה בתוך חורש ים-תיכוני צפוף מאוד. נפגוש בו אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית, אלון תולע,
חרוב, כליל החורש, עוזרר, אגס סורי ושזיף הדוב. בראשית הסתיו נוכל לראות בשביל את פריחת החלמונית
ובחודשי החורף את פריחת הרקפת היוונית. נקודת התצפית הראשונה שנגיע אליה היא "מצפור צפת".
מולנו יתגלו הר כנען, צפת, נחל עמוד והכנרת, ולמרגלותיו מושב מירון. נמשיך ללכת בחורש הצפוף, בשביל
המקיף אץ ההר, ונגיע לתצפית השניה - "מצפור לבנון". בצפון מזרח נראה את הגולן והחרמון, ולרגליהם
בקעת החולה. למרגלותיו נבחין באגם האגירה הגדול של רמת דלתון. מצפון לאגם מושב כרם בן זמרה,
וממערב לו הכפר גוש חלב. בצפון- נשקפים היישובים לאורך גבול הצפון: יפתח, מנרה, משגב עם ואחרים.
נמשיך בשביל המקיף ונגיע להצטלבות שבילים. מימין נבחין בשביל שסימנו שחור, היורד מערבה לעין
חממה, אך אנו נמשיך ללכת לאורך סימון השבילים האדום. בהמשכו נגיע לתצפית נוספת - "מצפור ההר".
מכאן נצפה על שמורת הר מירון כולה: בדרום מערב - הכפר הדרוזי בית ג'אן, הנמצא בתחום השמורה,
ובית היערן שמשקיף על השמורה ממעל. קרוב יותר אלינו נבחין באזור קירח בצמחייה - זוהי חורבת ב"ק
מצפת. ישראל ב"ק התיישב לראשונה בצפת והקים שם בית דפוס. לאחר הרעש שפקד את האזור 1837-ב וגרם
להרס רב בעיר, ביקש וקיבל ממוחמד-עלי המצרי, ששלט אז בארץ, את אדמות הכפר הדרוזי הנטוש,
אל ג'רמק, הוא ובני ביתו עברו לשם עם עשר משפחות נוספות. כעבור שנתיים נכשל ניסיון ההתיישבות
היהודי, הראשון מסוגו בארץ, והיישוב נעזב. נמשיך עם השביל עד שנגיע לכביש, ובו החניון. 
 
שמורת הר מירון מהווה גם את אחד המקומות היפים בארץ לטיולים. היא הגדולה שבשמורות החורש הים-תיכוני בישראל ושטחה כ- 100000 דונם. השמורה משתרעת על פני כל גוש רכס הרי מירון, שבו תשע פסגות המתנשאות מעל לגובה של 1000 מ' מעל פני הים. הגבוהה שבהן היא פסגת הר מירון (1208 מ') שהיא הגבוהה שבפסגות הארץ, למעט החרמון. בשל גובהו הרב של גוש מירון, יש בו ריבוי משקעים (כ- 1000 מ"מ ויותר), אשר ביחד עם סלעי הגיר והדולומיט הבונים אותו, יוצרים נוף קארסטי מגוון ובו טרשים, בולענים, עמודי סלע, מערות ובורות עמוקים עם נטיפים. הטופוגרפיה התלולה הקשתה על התיישבות האדם באזור מקדמת דנא, ועל כן קיים בה חורש ים-תיכוני מפותח ורצוף שכמעט ולא נפגע מידי אדם. החורש כולל עצי אלון מצוי ואלון תולע, שזיף הדב, אגס סורי וכן ערער ארזי וחוזרר החורש שזה בית גידולם היחיד בארץ. עולם הפרחים עשיר במיוחד וכולל מספר מינים נדירים של רקפת יוונית, אדמונית החורש ומיני סחלבים.

באזור השמורה, בה יש לטייל רק בשבילים המסומנים, גרה אוכלוסיה דרוזית בכפרים חורפיש, בית ג'אן, פקיעין ועוד. בעשורים האחרונים מתחדדת סוגיית שמירת הטבע והנוף אל מול הפיתוח של הכפרים הללו שעם הקמת המדינה מנו רק מאות בודדות של תושבים ומאז אוכלוסייתם גדלה פי כמה וכמה. (בתמונה בול של שמורת הר מירון)

מסלול הטיול (לחצו על המפה להגדלתה):

המסלול הפעם יתחיל בחניון מירון (1) הנמצא במקום בו חוצה כביש עכו צפת את נחל מירון העילי. (ממש בעיקול החד של הכביש). המסלול הוא מעגלי ולחניון זה נחזור גם בסיום הטיול. (לחיצה על המפה תגדיל אותה)

תחילת המסלול היא על דרך המסומנת בסימון כחול, לאורך אפיק נחל מירון. לאחר כ600- מטרים נגיע לעין מירון (2), אשר מימיו נתפסים במבנה בטון ומובלים בצינור בכח הכבידה למושב מירון. בימי החורף כשהספיקה חזקה במיוחד, חלק מהמים גולשים ממיתקן איחוז המים והם זורמים במורד הנחל. בעין מירון מתפצל השביל: פניה ימינה בשביל כחול בנחל מירון אל עין זבד, מסלול שני, אותו נבחר, מסומן בסימון של שביל ישראל ועולה בנחל סוד בינות לעצי זית אל חורבת שמע.

חרבת שמע (3) המזוהה עם הכפר היהודי מתקופת המשנה תקוע, היה כפר צפוף שהתפתח מפרבר של הישוב מירון. בכפר אפשר לראות את בית הכנסת העתיק שנהרס פעמיים ברעידות אדמה (306, 418 לספירה), ממקוואות, רובעי מלאכה, קברים ואף מוזוליאום חצוב (כיסא אליהו) הנמצא מעט מעל בית הכנסת.

נמשיך בשביל ישראל בדרך עפר ברורה הנמצאת על שלוחה בין נחל בר יוחאי לנחל סוד. נמשיך עם השביל (בדרך נעבור מפגש עם שביל המסומן בסימון כחול) עד לעין זבד (4). מעין זבד (מעין שכבה) נוכל לראות נוף מרשים של הגליל העליון המזרחי. מי המעיין נשפכים לתוך בריכה שבימי החורף וראשית האביב מלאה.

שביל ישראל ממשיך מכאן בגדה הדרומית של נחל מירון, נוכל להבחין בעצי אלון וקטלב פזורים בדרך. לאחר הליכה של 500 מטרים, במקום החצייה של השביל את נחל מירון, נוכל לראות מימין הוטה (5) (קמין קארסטי). הוטה היא למעשה בור / מערה שנוצרה בעקבות חלחול המים בסלע הגיר. הוטות כגון זאת ואף עמוקות יותר, נוכל לראות פזורות באזור הר מירון. כמה עשרות מטרים מערבה מההוטה נוכל לראות משטח לדריכת ענבים עם בורות איסוף, חלק מגת יפה המעידה על העיבוד החקלאית של גפנים ויין באזור בתקופות קדומות.

נלך עם השביל מערבה, בשלב מסויים (6) יהפוך השביל לדרך עפר, אז נוכל לראות אנדרטה לזכרו של סלח טפש, חייל דרוזי שנפל בקרב עם מחבלים בלבנון וזכה לעיטור הרמטכ"ל לאחר מותו. שביל העפר עובר בינות לחלקות מעובדות ומטעי תפוחים המשתרעים על פני שטחים נרחבים. רוב השטחים באזור זה הם בבעלות תושבי בית ג'אן.

נעבור על פני פיצול שמאלה המוביל לבקעת סרטבה (7) ונמשיך עוד כ2- ק"מ לעבר חרבת ב"ק. בדרך נעבור הוטה נוספת שבפתחה מבצבץ עץ תאנה(8).

חרבת ב"ק (9) (בערבית חירבת ג'רמק) נקרא כך בעקבות התיישבותו של ישראל ב"ק, יהודי מצפת בשנת 1937, בעידודו של המושל אברהים פחה. שזה הודח, לאחר שנתיים, נטש ב"ק את המקום מחשש בעליו המקוריים מפקיעין. הישוב הקדום מהתקופה הביזנטית, עדיין לא נחפר אך ניתן לראות את מאגרי המים, שרידי בית הבד, בור הקולומבריום ובריכת המים הגדולה.

מחרבת ב"ק נמשיך בכיוון צפון מזרח עד הגיענו לחניון פסגת הר מירון (10). נעלה לשביל המסומן בסימון אדום המקיף את הפסגה שבראשה ניצב בסיס צבאי הלוא הוא שביל הפסגה.

הר מירון (11) (ג'בל ג'רמק) הוא שיאו הטופוגרפי של הרי הגליל ולמעשה של ארץ ישראל המערבית כולה. מבחינה גיאולוגית, המירון הוא הורסט (בליטה גיאולוגית) שהתרומם מעל הרי הסביבה. הפסגה מכוסה בחורש צפוף ונהדר של עצי אלון התולע, אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, ליבנה רפואי עוזרר אדום, קטלב ועצים נוספים. אליהם נלווים, טחבים, שרכים מני סחלבים רבים, וצמחים נדירים אחרים שחלקם בסכנת הכחדה. בקצה הדרום מזרחי של ההר נמצאת מצודה עתיקה מתקופת הברזל (1000 לפנה"ס), התקופה בה הגיעו בני ישראל לארץ. אזור המירון היה בנחלתו של שבט נפתלי, אך לא ברור אם אכן הצליח לכבוש אותו. שביל הפסגה בו נהלך, מאפשר צפייה בנוף לכל עבר. בשביל מוסדרות מרפסות בהם נוח לצפות מן הפנורמה הרחבה אל הרי הגליל העליון והלבנון, רמת הגולן והחרמון, מישור החוף וחלקים מהגליל התחתון. בחורף מכוסה הפסגה בשלג לעיתים קרובות ובאביב היא מתהדרת בפריחה של סחלבים ומיני פרחים אחרים.

לאחר שהיקפנו את הפסגה, נחזור לחניון הפסגה ונמשיך ממנו בשביל המסומן בסימון שחור (12) בכיוון דרום מזרח. זהו השביל המנדטורי, שביל שהוכשר ע"י הבריטים לפטרולים רכובים על סוסים. חלקו הראשון של השביל יפה במיוחד כי הוא עובר במנהרת צל יפה שיוצר חורש סבוך וגבוה.

לאחר 3.5 ק"מ מגיע השביל אל מעל לבתי המושב מירון, כאן הוא מתחבר לדרך עפר המגיעה לאחר כ700- מטר לבית הכנסת העתיק (13) של הישוב הקדום שהתקיים בין המאות ה2- לפנה"ס ועד סוף התקופה הערבית המאוחרת בסביבות 1400 לספירה. פרט לבית הכנסת המרתק, נוכל למצוא את שרידי הכפר העתיק ואת מערות הקברים הרבות הפזורות באזור. אחת ממערכות הקברים המפוארות מיוחסת להלל הזקן ולתלמידיו. מבית הכנסת, יוביל אותנו שביל קצר לקבר הרשב"י.

קברו של רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו (14) נמצא במבנה גדול. שתי כיפות לבנות גדולות מתנוססות בראש המבנה, מעל קבריהם. מעל הקבר הוצבה מעין מחיצה וכך גם נשים וגם גברים יכולים להתפלל שם. האגדה מספרת כי בר יוחאי ובנו התבודדו 13 שנה במערה (בגלל רדיפות הרומאים) ועסקו בעיקר בתורה. הם ניזונו מעץ חרוב וממימי מעיין שנבעו בסמוך. מכיוון שהייתה להם רק מערכת בגדים אחת, לבשו את בגדיהם רק בעת התפילה, לבל יתבלו. כשיצא בר יוחאי מהמערה, לאחר שהסכנה הרומאית חלפה, וראה אנשים עובדים בשדה, כעס מאוד על כי הם מתעסקים בדברים חומריים וכל מי שנתן בו את עיניו, נשרף. הוא התבקש לחזור למערה לשנה נוספת, ע"מ שיתרגל לרעיון שבעולם שבחוץ, רוב האנשים עוסקים בעולם החומרי ולא עם הדברים השמימיים. מעל קברו של בר יוחאי נמצא קברו של יוחנן הסנדלר, תנא נוסף, שהתפרנס מעיבוד עורות ותפירת נעליים. רש"י, גדול המפרשים שחי בצרפת, נחשב כנצר ליוחנן הסנדלר, לכן עולים לקברו של יוחנן הסנדלר בכ"ז בתמוז, יום פטירתו של רש"י. 
שביל הפסגה שמורת הר מירון 
שביל הפסגה